פרא אציל
הביטוי פרא אציל דבק בדמויות וטיפוסים שונים לאורך ההיסטוריה האנושית והאמנותית.
החל מהאמן קרוואצ’ו במאה ה- 16 , רובין-הוד, גוגן, טרזן ועד לאמנים/ יוצרים בני תקופתנו: דן בן-אמוץ ותומרקין.
בשלהי המאה ה-18 שיכלל הפילוסוף רוסו את ה-LE BON SAUVAGE (הפרא הטוב) למושא
נערץ, על רקע געגועי התרבות המערבית לראשוניות ולאידיליזציה שנעשתה לפרימיטיווי שנתפס כבלתי מושחת ושאינו נענה לתכתיבי התרבות המנוונת והמתועשת .
ארבעת האמנים המציגים בתערוכה; יוסי אלמלם, אלברט כהן, יוריני נחמן ואמיל תובל הם גברים
יוצרים, בעלי תאוות יצירה בוערת שנשאבת מחייהם המרתקים אשר ממקמים אותם מחוץ לקונצנזוס ההוויה החברתית, מוסרית, נורמטיבית. ארבעתם אוטודידקטים עלומי שם ורובם מעולם לא הציגו את עבודותיהם.
הם אינם מיודעים למסלול האמנות המוכר והמקובל, לאלו הנמצאים בתוך אותה “זירה”, המכתיבה חוקים ומוסכמות קבועים מראש, גם אם לא תמיד נאמרים מפורשות.
זוהי אמנות המתפתחת סביב הים ואזור התעשייה של דרום ת”א, בו הם חיים ויוצרים. הם ניזונים
מאיסוף גרוטאות מפחי זבל, מפעלים ונגריות; חלקי מכונות מסיביים, מתכות, בקבוקים, רהיטים, צדפים
ואבנים. חללי העבודה של רובם מכילים מכשירי מסגרות ריתוך ולחצנות ונראים כבתי מלאכה מיוזעים,
מלוכלכים, “גבריים”. לעומת זאת בקטלוג חומרי הגלם שורר סדר ומיון מופתי. כל אמן עפי” הלוגיקה
הפרטית שלו. (ראה עבודתו של יוסי אלמלם מיצב מתוך הסטודיו). אצל כל האמנים קיים פער (או חיבור)
מעניין בין עבודת הכפיים הגברית לבין הרכבת עבודות עדינות וזעירות שנעשות בעמלנות, דייקנות וסבלנות
סיזיפית, כזאת הנדרשת מאישה רוקמת.
הסטודיו של אלברט כהן נמצא בתוך חדר השינה שלו. גודלו כמטר רבוע והוא מסתכם בשולחן עבודה, גוף תאורה קטן, מאוורר וכמה מדפים עליהם מונחים חומרי הגלם, ממוינים בדייקנות בתוך קופסאות ושקיות פלסטיק עם תוויות; צדפים קטנים, צדפים גדולים, ג’ל נוצצים גואש, חצץ, חרוזים מעץ ומתכת, חלזונות, קונכיות, מקלוני אוזניים, שבבי מפתחות וכו’… אלברט חי 21 שנה כנווד. הוא עבד במגוון
עבודות מזדמנות; נגן אקורדיון,פקיד קבלה במלונות, סבל, שזירת מחרוזות עבור בחורה נכה, ולתקופת מה
עבד בפאריז כ”תופרת” שמלות כלה. הכלים שאלברט בונה בבסיסם מסיביים, גסים, כהים, בעלי צורות
מעוותות, אך ציפויים החיצוני – גדילים ופסיפסים מעודנים. מראות, זהבים ונצנוצים כשמלת אישה מתהדרת.
יוריני נחמן 3317837 בעבודתו הרגליים של מיס מילניום בחר לעטוף את רגלי האישה בתכריכים
שחורים. לא די שמיס מילניום מנותקת מפלג גופה העליון, היא גם חנוטה וכבולה. את כפות הרגליים בחר
יוריני לצפות באלפי חלקיקי מתכת ההופכים לתכשיט על עור הגוף ולא על הנעל.
יוריני היה ילד קוסם. הופעותיו על במה מגיל צעיר משפיעות על אמנות המיצג שלו, כמו גם הקוסמות, מיסטיקה והקבלה. עבודתו 50 שנה בפיתה- צילום בתוך מכסה מכונת כביסה מתעדת מיצג מחאה
שנקרא שלום לשלום שעשה מול מוזיאון ת”א, כשהוא עטוף בתכריכים וביצים סביבו. יוריני מצלם את
המיצגים שלו, אח”כ מטפל בצילום, מצלם את הצילום המטופל, מטפל בו שוב, וחוזר חלילה.
בקבלה הביצה היא סמל ליהדות. ביצי השור משמשות כסמן כוחני, זכרי לאומי למדינת ישראל. יוריני תולה
קינים ריקים זכר לביצים.
יוסי אלמלם הוא מכונאי רכב במקצועו. בעבודתו גוף תאורה יוסי מעקר את הביצים העדינות והשבריריות מתכולתן הטבעית ומחדיר לתוכן גופי תאורה מלאכותיים. בין מדפי המיצב שלו מסתתר
בקבוק זכוכית בעל חזות תמימה, שבתוכו גדל לימון עסיסי לממדים כאלו שכבר לא יוכל לצאת את הבקבוק ויושאר בו כלוא.
אמיל תובל בילדותו נדד בין מוסדות שונים וכמעט לא למד במסגרות חינוכיות. המפלט שלו היה ציור וגילוף ציפורים קטנות מגזעי עצים. שנים רבות גם הסמים. כבר יותר מעשור שאמיל נקי מסמים, מלמד אמנות בביה”ס רוגוזין בדרום ת”א בו הוא קיבל סטודיו. עבודותיו נעות בין פסלים מיליטנטיים ודמוניים .דמויות פצועות בעלות נכויות ופרוטזות, מלחמה ומוות, לבין פסלים הומוריסטיים- בעלי חיים, בני כלאיים בפרופורציות מוזרות, עשויות מחלקי רדי מיידים. הפסלים בעלי זהות מינית בלתי ברורה. העבודה “קברט” היא אישה מגולפת בעץ, בעלת רגליים פאליות, ארוכות במיוחד עם הומור פופ-ארטי. העבודה “בנינים” מורכבת ממדחסי מזגנים. האלמנטים עשויים מחומר קר ותעשייתי. בחלקם העליון של הבניינים אמיל מוסיף פרגמנטים שיוצרים סיומות רכות ככיפות פורצלן גותיות.
האמנות לעתים משמשת כלי ביטויי לאוכלוסייה המתקשה לתפקד “ולהצליח” במסגרות הסטנדרטיות. היא מאפשרת אפיק עשייה חיובי אליה ניתן לתעל מתחים, אלימות וחריגות חברתית. אנו נתקלים בדוגמאות כאלו עם ילדים בגנים ובבתי הספר, עם אסירים המרצים זמן בבית הכלא וקשישים בבתי אבות. האם ה”זירה” האמנותית מזמנת אמנות אליטיסטית אקדמיסטית בלבד, או שהיא משאירה מקום גם לאמנות מחתרתית להרים ראשה וליצור מפגש עם הגלריה/המוזיאון/”הזירה”? ומה יהיה עתידם של ארבעת האמנים המציגים בתערוכה פרא אציל בעולם האמנות?!
אוצרות: רויטל בן-אשר פרץ
אמנים: יוסי אלמלם, אלברט כהן, יוריני נחמן ואמיל תובל
